<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' עדות והזמה פ"ג</h1>
<h2>דף יח:</h2>
העדים כל זמן (שלא) [ש]נחקרה עדותן בבית דין וכן החתומים על השטר הרי הם כמי שנחקרה עדותן בבית דין ואין יכולין לחזור בהן. ואם אי איפשר לקיים השטר שלא מפיהם, כגון שלא היו שם עדים שהוא כתב ידן, או אין כתבם יוצא ממקום אחר ואמרו, כתב ידינו הוא, ובתוך כדי דבור אמרו, אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, קרובים היינו, נאמנים ויבטל השטר. אמרו, פסולי העדות היינו בעבירה, או לקחנו שוחד על עדות זו, אין נאמנין, שאין אדם משים עצמו רשע עד שיעידו עליו עדים שהוא רשע.
<h2>דף כ.</h2>
או' ר"י, ששמע מר"ת כשהעדים רחוקים מבית דין שולחין עדותן בכתב ידן, ואין לפסול עדותן משום מפיהם ולא מפי כתבם. וכותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליו אפילו לאחר כמה שנים, אע"פ שאין זוכרה מעצמו אלא אחרים הזכירוהו ונזכר. אך הזכירו התובע, אע"פ שנזכר, אינו מעיד אלא אם כן היה התובע תלמיד חכם.
<h2>דף כא:</h2>
אין עד נעשה דיין בדאורייתא, בעד שצריך להעיד בפ(נ)יו, דהא טעמא דאין עד נעשה דיין משום דבענן עדות שאתה יכול להזימה וכיון שהעדים עצמן דנין לא ירצו לקבל הזמה על עדותן. אבל אם הם מעידין בפני דיינין אחרים, מותרין. ובדרבנן אפילו הדיינין מותרין להעיד כגון בקיום שטרות.
